יצירת טמפרטורה אופטימלית בחדרי צביעה (בלי לשרוף הכל)
כשאנו בונים מערכות חימום מותאמות אישית לחדרי צביעה, אנו נתקלים באותה בעיה בכל פעם: הרכבים אינם דומים זה לזה.
חשבו על זה – בדקה אחת יכול להגיע רכב קטן וקומפקטי, ובדקה הבאה רכב גדול וכבד. הם סופגים חום בצורה שונה, וגם גובהם שונה. אם נמקם את הנורות בצורה אחידה על הקיר, נגרום לבעיות – חלקים מסוימים יהיו חמים מאוד, בעוד שחלקים אחרים יישארו קרים למגע.
הטריק נמצא במרווחים בין הנורות.
במקום למקם את הנורות בצורה אחידה, אנו משחקים עם המרווחים האנכיים ביניהן. בין אם מדובר בצביעת רכבים או בייבוש מגנטים, אנו ממקמים יותר נורות באזורים שבהם יש צורך בחימום.
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות אינפרא-אדום בעלי גלים קצרים. הם מצוינים, מכיוון שהם חודרים את שכבת הצבע הרבה יותר מהר מאשר צינורות בעלי גלים ארוכים. אך יש להיות זהירים – אם הנורות בחלק התחתון יהיו קרובות מדי, הן עלולות לשרוף את החלקים התחתונים של הרכב. לכן, אנו נותנים להן מרווח מסוים. בחלק העליון? שם החום עלול להימלט החוצה. לכן אנו מצמצמים את המרווחים שם כדי לשמור על טמפרטורה יציבה.
אך יש בעיה אחת…
בוודאי, השימוש ביותר נורות יספק חום רב, אך זה יגרום לעומס רב על מערכת החשמל. אם נמקם צינורות בעלי עוצמת 2 קילוואט קרוב מדי זה לזה, המסגרת של הקיר עלולה להתחמם יותר מדי. זו בעיה רצינית. יש לוודא שמערכת האוורור פועלת כראוי, כדי שהחום העודף יוסר מהחוטים, לפני שמשהו יישרף.
מכיוון שהצינורות האלו יוצרים חום רב, אנו משתמשים במעטפות עשויות זכוכית קוורץ. במפעלים תעשייתיים, הציוד נתון לעומסים רבים, לכן אנו ממקמים את הצינורות במסגרות מחוזקות. זה מונע מהם לרעוד, ומונע שברים שעלולים לגרום לנזקים יקרים.
כדי שזה יעבוד בפועל…
הקסם האמיתי נמצא במערכת הבקרה. אנו מגדירים את המערכת כך שניתן יהיה לכבות את השורות העליונות כשעובדים על רכב קטן. כך ניתן לחסוך בחשמל ולמנוע חימום יתר של האוויר בחדר הצביעה.
בנוסף, אנו מחברים את הצינורות בצורה מקבילה. כך, אם אחת הנורות נשרפת, שאר הנורות ימשיכו לעבוד. אין צורך לכבות את כל המערכת רק בגלל שנורה אחת נשרפה.